מה הקשר בין אוטו לקורונה

תגיד, יש לך אוטו? אתה מבין איך הוא פועל? בדרך כלל לא, אבל בכל זאת משתמש בו. ככה זה בכל דבר, לא ממש מבינים, אבל משתמשים. אם לא מטפלים באוטו, מנקים, מתחזקים, מתחילות הצרות, וככה גם כאן. לא תחזקנו, לא שמרנו והתחילו הצרות. הקורונה נובעת מתחזוק לקוי של מערכות החיים שלנו. סוג הדלק שהשתמשנו בו היה ירוד. זה אפילו פחות מסולר, ומדובר כאן במכונה עדינה מאוד… 

לדלק שלנו קוראים שנאת חינם. הוא שירת אותנו מצוין לאורך ההיסטוריה, הלך והתעצם, כבש עוד ועוד שטחים, עד שקם עלינו לכלותינו. הגיע הזמן להחליף את חומר הדלק המניע אותנו, לעבור משנאת חינם לאהבה. קיבלנו תכונות יסוד היכולות להביא את האנושות למקומות גבוהים, ואנחנו מקבלים רמזים עבים לכך. קצב ההתפתחות שאנו חווים במאה השנים האחרונות אינו עומד במבחן ההיגיון הבריא. זו אינדיקציה לכך שהשמיים הם הגבול עבורנו, אך בו זמנית מתפתחת כאן חזית של הרס. עד כה היה נראה שהחורבן מקבל את ביטויו רק דרך מלחמות וטרור ושהאנושות למדה לנצח את הוירוסים, אך לפתע חזרנו כמה וכמה צעדים אחורנית והטבע שולח לנו תזכורת שאם לא תלמדו להסתדר זה עם זה, כאן יהיה מקום קבורתכם. יחד עם וירוס הקורונה, החלו להגיע אזהרות שגל האימה הזה רק מתחיל. עוד וירוסים בדרך ואין אפשרות להכין חיסון למשהו שעוד לא התממש.

המרוץ אחר החיסון המיוחל של הקורונה הוא מרוץ אחר עולם שעבר וחלף. אין דרך להחזיר את הגלגל אחורנית, האנושות עוברת שינוי, וטוב שכך. אנחנו עוברים תהליך של גמילה ממנעמי ועינויי העולם הקודם, וחווים על הדרך את כל שלבי חוויית האובדן המוכרים לנו מעולם הפסיכולוגיה. שלב ראשון-הכחשה ובידוד, שלב שני-כעס, למה דווקא אני. ההכחשה מפנה את מקומה לרגשות קשים של כעס, זעם, קנאה ושנאה. מופנה החוצה, לסביבה, לכל הכיוונים, לעיתים בצורה שנראית שרירותית וחסרת הבחנה. הבנה וקבלה של הזעם מצד הסובבים יעזרו להתמודדות בכיוון של השלמה, כאשר תגובה הפוכה מצד הסביבה תפחית את הסיכוי להשלים עם המצב ותגרום לתחושות של בדידות. שלב שלישי הוא המיקוח, אני אעשה הכול, רק תן לי עוד כמה שנים. שלב רביעי, דיכאון, בשביל מה לחיות. רצוי שנגיע ובזריזות לשלב החמישי והאחרון, הקבלה. עלינו לסגור חשבון עם זיכרונות העבר ולייצר במו ידינו עתיד טוב יותר, המחליף מציאות של שנאת חינם במציאות של ערבות הדדית.
https://www.kab.co.il/lp/%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%93%D7%93%D7%99%D7%AA

השפעת הקורונה על התא הזוגי

אין מנוחה בזמן הקורונה. הצונמי הזה עובר עובר בין כולנו – יחידים, ילדים, רווקים או בני משפחה. אנחנו מרגישים שהגבולות מטשטשים, בין עבודה לבית, בין בית ספר לשעות הפנאי.  פתאום כל בני הבית ביחד, כמעט ללא הפסקה. אלו מצבים חדשים עבור רובנו. המצבים הללו יכולים לקרב, או להיפך, לגרום לפירוד.

ישנם מספר נקודות שבהם השפעת הקורונה ניכרת היטב על  התא הזוגי והמשפחתי:

אלימות
מספר מקרי האלימות נגד נשים עלה מאוד בתקופה האחרונה. בן זוג שיש לו נטייה לאלימות ועכשיו נסגר עם בני משפחתו בבית יכול להביא את כל בני הבית להתמודדות קשה מאוד. בעוד שלפני הקורונה אותו אדם עבד, "הוציא קיטור" בעבודה, התאוורר, אולי נרגע במשהו, בזמן הקורונה אין מקום אחר לשחרר לחצים והבית הופך לסיר לחץ גדול מאוד. לעיתים אותה נטייה לאלימות, שהייתה רדומה עד עכשיו, התעוררה בגלל הלחץ, חוסר שקט, חוסר וודאות, אי איזון החדש.

ייאוש
הרבה מקצועות פתאום הפכו להיות לא רלוונטיים. מה זה אומר שאני כבר לא רלוונטי? מי אני פתאום, אני צריך לחפש את עצמי מחדש בגילי? למי יש כוח… ועוד הרבה מצבים, ילדים שלא הולכים לחוגים יותר ויושבים שעות מול מסך המחשב, הלימודים כבר לא מעניינים, אין טעם להתאמץ אם כל המאמץ שהשקענו הלך לטמיון. הרבה שאלות לא פשוטות. הרבה מצבים לא פשוטים, יש עוד הרבה מאוד השלכות לייאוש.

לעומת זאת, יש גם פן חיובי בקורונה לדוגמא:

פעילות ספורטיבית
יש הרבה מאוד אנשים, שכתוצאה מכך שהם סגורים יום שלם, התחילו לעסוק בפעילות ספורטיבית כגון הליכה, ריצה, אופניים ועוד, ובצורה עקיפה הם עוזרים לעצמם גם בהעלאת מצב הרוח (הפרשה של הורמון אנדורפין במוחנו). 

קירוב לבבות במשפחה
פתאום אני מגלה יותר את אחי, את אחותי הם דווקא בסדר, כיף איתם, אני פחות יכול להיפגש עם חברים/חברות אז אין ברירה, פתאום ההורים יותר עם הילדים, זה כל כך היה חסר בריצה הקודמת, בתקופה שלפני הקורונה.

העולם משתנה, וכנראה לא יחזור למה שהיה, אנחנו צריכים להאמין שהשינויים הם טובים, לא לחזור לעבר, ללכת עם השינויים, להיות מאוזנים, לחלק את הזמן נכון, ואולי להחליט מחדש מה חשוב יותר ומה פחות.

תחנות בזוגיות

זוגיות טובה זו חיה שמשתנה עם הגיל. בתחילת הדרך נסמן את זה כהצלחה אם מצאנו מישהו שהחברה תאשר כמציאה מבחינת היופי, העושר, ההשכלה. בהמשך יגיעו מבחנים חדשים, של ויתורים הדדיים, של יציאה מריבים קשים, מבחנים מורכבים הרבה יותר מאלו החברתיים של המסיבות והיציאות. אחר כך מגיעים הילדים ומרימים לנו את מראת הילדות שלנו מול עינינו, עם הזיכרונות הטובים יותר והטובים פחות אותם אנו סוחבים על הגב. 

לפתע אתה ניצב מול הרצונות החדשים שלך לשלוט במצב כפי שאתה מבין, אולי כמו איך שגדלת ולא לפי התובנות אותן מביא בן הזוג. זו שעת מבחן נוקבת לזוגיות שנגיד והתייצבה כבר. למדנו פחות או יותר איך לחיות יחד כזוג ופתאום אנחנו שלושה, ארבעה, חמישה. כל מצטרף נוסף מייצר אינסוף שעות עבודה שהיו מוקדשות בדרך כלל לפיתוח העצמי ורגשות קיפוח ואי הגשמה עצמית מצטרפים אל המשוואה. מה רציתי לעשות ואיפה אני עומד היום, עד כמה בן הזוג שלי מקדם אותי וכמה מהתקיעות שלי היא בעצם באשמתו. לך תסביר את פלונטר הרגשות הזה לזוג שיוצא בפעם הראשונה, תנסה להגיד שזה מבחן הזוגיות האמיתי. לא יבינו בכלל על מה אתה מדבר. 

אבל הסיפור לא נגמר שם. עוברות השנים והילדים עוזבים את הבית. אם לא השכלת לבנות חברות אמיצה עם בן הזוג עד השלב הזה, הבית המתרוקן יחשוף את הריחוק העצום שצברתם עד כה. העבודה עם הילדים והמחויבויות היומיומיות היא פיתוי גדול להזניח את מערכת היחסים החשובה ביותר שלך. אנחנו נוטים לשכוח שאכן מגיע השלב שבו כולם עוזבים והבית מתרוקן. אם הזוגיות לא מתפקדת טוב, מתחילים לחפש עיסוקים מחוץ לבית וזה נחמד, אבל לא משתווה בעוצמות שלו לזוגיות חברית הממלאת את הלב ואת הנפש. לך תסביר את זה לזוג שאך זה הביא ילדים לעולם, שבזה נמדדת זוגיות טובה. יאמינו? אולי כן ואולי, ייכנס מאוזן אחת ויצא כשם שבא. אז לכל אחד מכסת המזל שלו וברי המזל הגדולים ביותר הם אלו שזכו בזוגיות טובה, שלמה, בקיצור, אלו שזכו בחבר לחיים.

בניית זוגיות

מערכת זוגית היא עבודה בפני עצמה, השכר שלנו הוא זוגיות מכילה, מכבדת המאפשרת מרחב מחייה לכל אחד. אדם הנמצא בזוגיות טובה שלם עם עצמו, אוהב את מה שהוא והוא מבטא זאת החוצה כלפי האחרים. זוגיות טובה יכולה לחולל פלאים באדם ולשבח את התכונות שכבר קיימות בו. לצערנו גם ההפך, אדם אומלל בזוגיות יכול להפוך לצרה צרורה לעצמו ולסביבתו. כל דבר שאנו משקיעים, מקדישים תשומת לב ואכפתיות הופך ליקר ערך עבורנו כי עכשיו חלק ממני נמצא שם באותו דבר או אדם. 

אנחנו אוהבים את עצמנו ולא נרצה לאבד אפילו גרם אחד של השקעה שלנו ולכן ככל שנשקיע במשהו נהיה מחוברים אליו יותר. הילדים שלנו הם דוגמא נפלאה לכך, אנו משקיעים בהם את חיינו ממש, עובדים לפרנסתנו כדי לספק להם כל הנדרש, דואגים להם בלי סוף בכל הקשור להתפתחות חייהם, חינוך, לימודים, בני זוג, חברה, סביבה, בקיצור כל היום אנחנו אחריהם בדאגה ומחשבה שיהיה להם טוב, שיהיו אחראיים, עצמאיים ומאושרים. 

בזוגיות, משום מה, זה שונה. בזוגיות אנחנו מצפים שכל זה יבוא איכשהו מלמעלה ללא כל ההשקעה והדאגה לבן הזוג. אנחנו כאילו אומרים – זה אדם מבוגר, הוא צריך להבין זאת לבד, אני לא אמורה לחנך את בן הזוג ואפילו תולים בו את האושר שלנו. מערכת יחסים זוגית נבנית בדיוק כמו כל דבר אחר, לאט לאט ובהרבה השקעה, התייחסות לדברים הכי קטנים כגדולים ולא להזניח בעיות הדורשות התייחסות כאילו יפתרו מעצמן אם לא נדבר עליהן. יהיה מצחיק לחשוב שנלך לעבודה יומיים בחודש ומשכורת נקבל על חודש מלא לא? בזוגיות זה בדיוק מה שאנחנו עושים בדרך כלל, אנו בונים את הזוגיות בתחילת הקשר ומרגע שבאים הילדים והשגרה הופכת להרגל הכול כאילו עובד על טייס אוטומטי. כשמתעוררת בעיה לרוב נבחר 'לכבות שרפות' ולא באמת נבדוק לעומק מה הבעיה האמיתית. כך אנו בעצם מתחילים לבנות חומה גבוהה המפרידה ביננו ומרחיקה אותנו אחד מהשני. החומה הזו בנויה מלבנה ועוד לבנה של כעסים, מחשבות שליליות והצטברות של חוסר שביעות רצון אחד מהשני. אם מזניחים את תחזוקת הזוגיות, כמו כל מחלה, בסוף רואים רק את הסימפטום והתוצאה של ההזנחה וכלל לא ברור מה שורש הסיבה היסודית לכל הבעיות.

הסודות לעיצוב מוצלח יותר

עיצוב הבית שלך והתאמתו לאורח החיים שלך מתחילה בהבנת הצרכים והרצונות שלך. רוב מעצבי הבית יתחילו בסוג של "תהליך גילוי" שיעזור לזהות את העקרונות הנכונים לעיצוב הבית שלך. זה יתחיל בתצורת המגרש לבנייה אם מדובר בבית פרטי וימשיך בפריטים כגון דרישות ייחודיות של המשפחה, אזורי עבודה, חללים חיצוניים וכו '. למרות שתהליך זה הוא קריטי לכל פרויקט עיצובי לרוב לא נותנים לו את הזמן הנדרש כדי להגיע לגמר בישולו בצורה שתאפשר לעיצוב הבית להפוך למרכיב המנצח בכל תהליך בנייה או שיפוץ.

עיצוב הבית
עיצוב הבית

שני מרכיבים קריטיים שיש לתת להם את תשומת לב הראויה בהתחלתו של התהליך הם: א) הערכת צרכיו הנוכחיים של בעלי הבית; וכן, ב) לחזות בצרכים העתידיים של אנשים החיים בבית. כנראה שזה נשמע לכם טריוויאלי וברור מאליו ואתם אומרים לעצמכם  "כן, כן … שמעתי את כל זה בעבר!" תתפלאו לגלות עד כהמ רבים מזלזלים בתהליך זה.

אז מה למעשה כוללים "הצרכים העכשוויים"? בראש ובראשונה מדובר בהבנת דרישות השימוש והחלל של החדרים בבית. אך זה לא מספיק וחשוב לא להישאר רק ברמת המבנה אלא לתת את תשומת הלב הנדרשת גם לצרכים האישיים של האנשים החיים בפועל בבית. מבלי לבצע הערכה מקיפה של יכולותיו התפקודיות של הלקוח, לעתים קרובות מפספסים את זיהוי האזורים בבית בהם יש צורך בשינויים. לדוגמא, לעתים נדירות מתייחסים לצרכי הילד ויכולתו / ה לחיות בנוחות בבית בשלב התכנון. יש צורך להעריך את יכולותיו הנוכחיות של הילד ולעצב סביבה שעובדת וגדלה עם הילד. לפעמים מספר מצומצם של אלמנטים עיצוביים אדפטיביים קלים שיכללו מדפים ומוטות מתכווננים בארון המשתנים ככל שהילד גדל ישפרו את חווית המגורים שלו לאין ערוך. כך גם מוצרי חשמל שמצריכים נגישות ללוחות הפיקוד שלהם, בקרות קדמיות על מכונות כביסה ומייבשים לדוגמא מקלות מאוד לחלק מהאנשים את השימוש בהן.

אך לא מדובר רק בעיצוב החללים או הבנת הצרכים של דיירי הבית העכשוויים או העתידיים אלא גם בתובנות לגבי מתי יש לעשות שימוש בפתרון כזה או אחר כמו לדוגמא שטיח מקיר לקיר או פרקט ואולי רצפה חשופה? וכן היכולת לבחור את הספק הנכון מה שקריטי במיוחד בעולם הבנייה והשיפוצים החל מספק המטבחים, חנות טפטים מוצלחת, אינסטלטור אמין וכדומה.

לעבוד בהייטק מהבית

יוצא מוקדם בבוקר לעבודה וחוזר בערב, ככה זה כשאתה בחוד החנית של עולם ההייטק. לא מכיר משהו אחר. עובד היום באחת החברות המובילות בארץ ובעולם בתחום ההייטק, אולי המובילה מכולן. מרגע שפרצה הקורונה לא חשבו פעמיים. שלחו אותנו לעבוד מהבית בלי לפגוע במשכורות, בלי לאיים בפיטורים. חודשים ארוכים שאנחנו עובדים בצוותים ספונטניים, לפי פרויקטים. יעילים לחלוטין, לא פחות מקודם, אבל עם הבדל גדול. אני בבית, מרגיש אותו, חי בתוכו. שגרת היום הפכה לנינוחה הרבה יותר. כשצריך שאלווה את אימא שלי לבית החולים למשך תקופה ממושכת, אני לוקח את העבודה איתי ועושה את זה שם, בבית החולים. כולם מרוויחים מהדבר הזה, בראש ובראשונה אימא שלי כמובן, אבל גם העבודה מתקתקת בדיוק ובמרץ ואני מרוצה, ממש מרוצה.

לעבוד מהספה בבית

מי היה מאמין, שאפשר בכלל להכניס את התחושות האישיות שלי כפרמטר בתוך מרוץ החיים. הידיעה שאני זמין סוף סוף לצרכי הבית המשתנים, מגדילה את רף האושר והסיפוק שלי. המוח מתפנה, והופך ליעיל יותר וכך זה עבור כולנו, כל עובדי החברה. ההוכחה היא שלא דנים איתנו בכלל, באפשרות לחזור לנוכחות פיזית בעבודה. הבניין הענק שלנו מיותם מאנשים, ומי שמוכרח להגיע צריך להודיע מראש על כך. אשתי לא ידעה בהתחלה איך לאכול את זה שאהיה איתה בבית, היא מה שנקרא עקרת בית, ועולמה מלא בעשייה. מטפחת גינת ירק בחצר שלנו, מאזנת בין כל העולמות, אבל התרגלה לעשות את הכול לבד. פתאום הצטרפתי לעולם שלה, וזה הרגיש לה יותר הפרעה מעזרה בהתחלה.

להפתעת שנינו, ככל שעובר הזמן הפכנו לצוות לעניין – שנינו. עושים הרבה ביחד. משפצים, עודרים, מכינים מערכות השקיה, אפילו משפצים ביחד את הבית של אימא שלי, מי היה מאמין. זה מלכד אותנו, מחמם את הזוגיות. אם היו מספרים לי על תסריט כזה לפני שנה הייתי צוחק. באמת, ומי יביא את הפרנסה הביתה, בשביל כסף צריך לעבוד. נכון, אבל לא נכון. הרבה מאוד שעות עבודה, הן שעות סרק למרות שאנחנו יעילים מאוד שם. שיחות חברה, שעות צהריים, ישיבות שאפשר לצמצם מאוד. כל זה קורה מאליו בזכות הקורונה. ישיבות הזום קצרות ותכליתיות, שיחות ההתייעצות פוגעות בול למטרה, וככה נשאר זמן לדברים נוספים. הקורונה שתבורך, הפכה אותי מעבד הייטק לעובד הייטק מאושר.

עבודות ערב

אחד האתגרים המרכזיים בעבודות ערב או בעבודה במשמרות הוא השיבוש בשעון הביולוגי. בני אדם התרגלו לאורך אלפי שנות אבולוציה להתחיל לעבוד עם זריחת השמש ולהפסיק עם שקיעתה. אך במאה ועשרים השנים האחרונות עם המצאת החשמל והתפתחות רשת החשמל מחזור החיים שלנו השתבש וכיום חלקנו מחפשים משרות ערב בשל הנוחות או הצורך בהשלמת הכנסה כאשר יש לנו עיסוקים אחרים בשעות הבוקר. הבעיה היא כי עבודה בערב או במשמרות דורשת לעיתים קרובות שתאכלו בלילה. בלילה הקיבה ומערכת העיכול נמצאים בדרך כלל במנוחה. עובדי משמרות רגישים מאוד לבעיות קיבה ועיכול כתוצאה מהרגלי אכילה לא סדירים. 30%-45% מעובדי המשמרת מדווחים על בעיות עיכול כרוניות עקב סוגי המזונות הנאכלים במהלך העבודה ולפני השינה. אכילת ארוחה גדולה, במיוחד כזו הכוללת מזון חלבוני שמנוני, חריף או כבד עלולה להוביל לאטיות בזמן העבודה ולבעיות בריאות כרוניות.

תְזוּנָה – חשוב להתאים את שגרת הארוחות שלכם ללוחות הזמנים. מספר טיפים תזונתיים חשובים שיכולים לסייע לכם הם: אל תדלגו על ארוחות. קחו ארוחה בריאה איתכם לעבודה. אל תקנו מזון מהיר או מזון ממכונות אוטומטיות המכיל לעיתים קרובות שומן, נתרן ופחמימות פשוטות, שהופך אותו לפחות אידיאלי.

הימנע מאכילת ארוחה גדולה בסוף המשמרת. ארוחה גדולה באמצע או בסוף הלילה תגרום לכם לקושי בעיכול ולשינה פחות איכותית. אכלו ארוחות גדולות יותר רק כאשר אתם פעילים ולפני שיא הפעילות שלכם בעבודה ולא בסופה. שתו הרבה מים לאורך כל המשמרת שלכם- המחזוריות של זרימת הנוזלים תעזור לשמור על רמת האנרגיה שלכם. בחרו מזון עשיר בסיבים וחלבון רזה משום שמזונות אלה ישביעו אתכם זמן רב יותר. מזונות עשירים בסוכר ופחמימות פשוטות עשויים לספק לכם פרץ מהיר של אנרגיה, אך יגרמו לכם להיות שוב רעבים לאחר זמן קצר.

תזמנו את הארוחות והפעילויות כך שיתאימו לסדר היום שלכם כך שעם הזמן תתייצבו על שלוש ארוחות ביום במרווחים קבועים ובזמנים קבועים שיאפשרו לגוף שלכם להתרגל לסדר יום מסוים. חשוב כי לפחות ארוחה אחת ביום תהיה עם המשפחה מה שיספק לכם חוויה חברתית חיובית פרט לערך התזונתי ולרוב יהיה מדובר בארוחה איכותית יותר. הימנעו מאוכל ומשקאות המכילים קפאין ארבע שעות לפני השינה כדי למנוע מכם שיבושים בהירדמות מה שעלול לפגוע בסדר היום שלכם וליצור אפקט מצטבר של עייפות.
מידע על משרות ערב – https://www.sahbak.co.il/page/evening-work
מידע על תזונה בלילה – https://www.clalit.co.il/he/lifestyle/nutrition/Pages/dont_eat_before_you_sleep.aspx

חרדה מקורונה – מה יוצא מזה?

אחד המצבים הנפשיים ההולכים ומתעצמים במצבי לחץ, בהם האדם חש שהוא הולך לאבד את שליטתו על המצב הוא מצב חרדה. מצב זה כשלעצמו מושפע רבות, בין היתר, מרמת אי הוודאות והעמימות במידע שהאדם החרדתי סופג. ככל שזה מתעצם רמת החרדה מן הסתם, עולה. כשמדובר על מידע משתנה ולא עקבי בכל הקשור לנגיף הקורונה ולהתמודדות היעילה והנכונה נגדו, קל להבין שסינדרום החרדה ממחלות – מקבל משנה תוקף בקרב הנוטים לחרדה מהסוג הזה.

בניגוד לדפוסי חרדה אחרים, בהם החרדתי נתפש כמאבד את שיווי המשקל הנפשי רגשי, הרי שדבריו והתנהגותו של האדם החרד ממחלות נתפסים הרבה פעמים כרציונליים, ומקבלים התייחסות ובדיקה מעמיקה בהתאם. זו היא חרדה אופיינית לאנשים עם רמת משכל והשכלה מהממוצע ומעלה, שכן הלוקים בה יודעים היטב את כל הסימפטומים והגורמים למחלה ממנה הם חרדים. הם בודקים בגוגל את כל הסימפטומים של המחלה, את כל הבדיקות הנחוצות ואת אפשרויות הריפוי. משום כך הם מצליחים, לגרום לאנשי הממסד הרפואי המשרת אותם, לבצע את כל הבדיקות והטיפולים הנדרשים לפי הדיווחים שאלה מעבירים אליהם. כאשר הם מקבלים אבחון השולל את קיומה של המחלה ממנה הם חוששים, יחפשו הרבה פעמים חווה דעת שניה ושלילית נוספות. 

ההתעסקות הבלתי פוסקת בכל הקשור למחלה, יוצקת באופן בלתי מודע תוכן לחייהם ומאפשרת להם להימנע מלהרגיש דיכאון וריקנות שהיו מנת חלקם אילולא העיסוק האובססיבי שלהם בבריאות. לעיתים, המחשבות על המחלה מתממשות אצלם באופן מפתיע גם בתחום הפיזי; בהיות מחשבה יוצרת מציאות, הם מפתחים באופן בלתי מודע סימפטומים של המחלה ממנה הם חוששים, כמו שיעול, עיטוש או חולשה – כאשר מדובר על חשש מקורונה. סימפטומים אלה יובילו כמובן את הגורם הרפואי המטפל למסקנה שיש צורך מיידי בבדיקה ובבידוד עד לקבלת התוצאה.

יציאה מהנטייה של החרדתיים ממחלות להיות לבד עם עצמם ועם מחשבותיהם, תועיל להם מאוד; חשוב  לכן, שאנשי הממסד הרפואי יהיו מודעים לתופעה ויוכלו – בנוסף לאמפתיה והרגעה גם להמליץ להם לצאת מבדידותם ע"י כך שיהיו מוקפים בחברה. טיפול רגשי קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נמצא יעיל אף הוא במידה ניכרת בהפחתת החרדה ממחלות, כמו גם בהפחתת חרדות אחרות. 

שבט אחים גם יחד

פעם היה פה נחמד ושמח, פעם, לפני לא הרבה זמן, כולנו חיינו בקומונות, בקיבוץ, בקהילות, שמי שניהל את הכל זאת הייתה זו האישה בכבודה ובעצמה. היא ה"קפטן" של השבט, המגדלור של המשפחה שמלכדת את כולם יחד. התקופה הזו של ביחד כולם וכל אחד היה לו תפקיד וכל אחד עם הכישרון שלו עשה את הטוב ביותר ונתן לסביבה. האשה היתה כל כך עוצמתית שנתנה לכל אחד להרגיש כמה הוא חשוב וכמה הוא נחוץ. מספיק חיוך חיבוק קטן, מילה טובה, זה נותן המון כח להמשך. 

שלמות בטבע

אני הרגשתי את זה כשהייתי בקיבוץ בזמן שירותי בצבא, בנח"ל. אני זוכרת את אם הבית – כמה היא דאגה לנו. זו הייתה הרגשה נפלאה של ביטחון אבל במקביל הרגשתי את החיסרון לאמא שלי, שהיתה אישה עם המון נתינה ותמיד בשמחה. לצערי יצאתי הפוכה ממנה והיום אני מנסה לחקות אותה, כך הילדים שלי מבקשים כל פעם. למה את לא כמו סבתא? האמת שזה לא קל להיות דומה לאישה עוצמתית וחזקה. מעניין מאיפה היא קיבלה את הכוחות? 

שמעתי בהרצאה של ערן שיוביץ שהיום בימי הקורונה אנחנו נכנסים לעידן חדש בו האישה היא זו שתוביל את האנושות ותסלול לכולנו דרך עם המון ביטחון, אמפתיה, אהבה ודאגה. אני לא אגזים אם אומר שנרגיש אולי כמו ברחם של אמא, הרבה נשים כבר עושות כך. בזכות הקורונה נשארנו בבית עם הילדים ופתאום משהו השתנה בנו, חזרנו להרגשה של פעם לפני הרבה שנים, שנשים היו נפגשות ומדברות על מתכונים והילדים היו משחקים בקופסאות ופאזלים. הימים האלו נותנים הרגשה של מימוש פנימי ורוגע, האשה היום יכולה לעשות הכל במיוחד מהבית היא חכמה ויודעת לנווט את סדר היום שלה. אמא שלי כבר לא בחיים זה 5 שנים כבר והיא מאוד חסרה, כל יום אני מנסה להיות משהו קטן ממה שאמא שלי היתה ומודה לילדים שלי שמזכירים לי מידי פעם להתחבר למקום הבטוח והשמח. בסוף אני מאמינה שנשים באמת יעשו כאן מהפכה טובה שבונה את הסביבה למקום נעים רגוע ללא תחרותיות עם חיבוק ואהבה גדולה.

לבנות את משמעות החיים

משמעות הקיום
משמעות הקיום

רובנו הגענו באיזו נקודה בחיים שלנו לשאלה מה משמעות החיים? בשביל מה חיים? בדרך כלל נטשנו את השאלה אחרי מספר דקות, כי לשאלה הזו אין תשובה. הסיבה שאין לה תשובה היא בגלל שבאמת אין שום משמעות לחיים כך סתם, אלא שאנחנו הם אלו שבונים את המשמעות לחיים שלנו, בדיוק כמו שבונים בניין. אנחנו בונים אותו לא מחומרים פיזיים, אלא מחומרים פנימיים שנמצאים אצלנו. למשל, מערכות יחסים נבנות מחוויות משותפות, מיחס שבני הזוג נותנים זה לזה, ממריבות, מהשלמה אחרי מריבה, מביטחון, מאינטימיות, מהרגשת האהבה בין בני הזוג. כל אלה הם חומרים שנמצאים בנו ומהם נבנית מערכת היחסים הזוגית.
את בניין משמעות החיים אנחנו בונים משלושה מרכיבים עיקריים, מה הכרחי לי, מה חסר לי, מה ערכי בשבילי? כסף זה דבר הכרחי לחיים, אבל באיזה מקום כבר יש לנו מספיק כסף לדברים הכרחיים אבל עדיין חסר לנו כסף, חסר לנו בשביל נסיעות לח"ול בשביל בית גדול יותר, בשביל ג'יפ 4X4. ברור לכולנו שכסף בפני עצמו הוא לא דבר ערכי, אבל לפעמים הכסף אצל חלק מהאנשים הופך לדבר הכי חשוב בחיים, הוא כבר הופך לערך בפני עצמו. ככה הם בנו את משמעות החיים עבורם. באופן דומה עבור כל דבר בחיים שלנו, זוגיות, משפחה, קריירה, עבודה, אמנות, ספורט או רוחניות.
לכל תחום אנחנו בונים קומה בבניין של משמעות החיים שלנו. לא רק שאנחנו בונים את הבניין הזה מקומות, אלא שיש גם סדר לקומות. למשל, יכול להיות שעבור חלק מהאנשים ספורט נמצא בקומה העליונה, קומת הפנטהאוז, הקומה שאנחנו מבלים בה את רוב זמננו, ואילו אומנות נמצאת במרתף, שם אנחנו כמעט לא מבקרים. לאחרים רוחניות יכולה להיות בפנטהאוז וספורט במרתף. זה לא רק שאנחנו בונים את הבניין מקומות, אלא גם מבלים בקומות השונות לפי מה שחסר לנו ולפי מה שערכי בשבילנו.
כולנו בונים כך את בניין משמעות החיים שלנו, אפילו שאנחנו לא מרגישים בזה וזו הנקודה הכי חשובה. במקום להיות רק בנאים של הבניין, כדאי להתחיל ולהיות גם המתכננים שלו. רוב הזמן אנחנו בונים את הבניין הזה בלי שום מחשבה, בלי שום תכנון, הוא פשוט נבנה באופן אוטומטי, לכן הרבה פעמים זה בניין רעוע ומט לפול. הוא עשוי להתרסק אם עובר עלינו איזה זעזוע בחיים. חסר לנו חדר אחד הכי חשוב, החדר שבו אנחנו בעצמנו מתכננים את הבניין שלנו, צריך להיכנס לחדר הזה כל הזמן, לעשות סדר בקומות, להעביר מה שלא חשוב למרתף ולהעלות לפנטהואז את מה שכן חשוב. כך נוכל באמת לבנות משמעות לחיים שלנו.
להרחבה בנושא מערכות יחסים משמעותיות עם האחר – http://www.orianit.edu-negev.gov.il/dmfch/files/%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%94%D7%9C%20%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94%20%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8/%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%20%D7%94%D7%95%D7%90%20%D7%90%D7%A0%D7%99%20%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA.docx