שבט אחים גם יחד

פעם היה פה נחמד ושמח, פעם, לפני לא הרבה זמן, כולנו חיינו בקומונות, בקיבוץ, בקהילות, שמי שניהל את הכל זאת הייתה זו האישה בכבודה ובעצמה. היא ה"קפטן" של השבט, המגדלור של המשפחה שמלכדת את כולם יחד. התקופה הזו של ביחד כולם וכל אחד היה לו תפקיד וכל אחד עם הכישרון שלו עשה את הטוב ביותר ונתן לסביבה. האשה היתה כל כך עוצמתית שנתנה לכל אחד להרגיש כמה הוא חשוב וכמה הוא נחוץ. מספיק חיוך חיבוק קטן, מילה טובה, זה נותן המון כח להמשך. 

שלמות בטבע

אני הרגשתי את זה כשהייתי בקיבוץ בזמן שירותי בצבא, בנח"ל. אני זוכרת את אם הבית – כמה היא דאגה לנו. זו הייתה הרגשה נפלאה של ביטחון אבל במקביל הרגשתי את החיסרון לאמא שלי, שהיתה אישה עם המון נתינה ותמיד בשמחה. לצערי יצאתי הפוכה ממנה והיום אני מנסה לחקות אותה, כך הילדים שלי מבקשים כל פעם. למה את לא כמו סבתא? האמת שזה לא קל להיות דומה לאישה עוצמתית וחזקה. מעניין מאיפה היא קיבלה את הכוחות? 

שמעתי בהרצאה של ערן שיוביץ שהיום בימי הקורונה אנחנו נכנסים לעידן חדש בו האישה היא זו שתוביל את האנושות ותסלול לכולנו דרך עם המון ביטחון, אמפתיה, אהבה ודאגה. אני לא אגזים אם אומר שנרגיש אולי כמו ברחם של אמא, הרבה נשים כבר עושות כך. בזכות הקורונה נשארנו בבית עם הילדים ופתאום משהו השתנה בנו, חזרנו להרגשה של פעם לפני הרבה שנים, שנשים היו נפגשות ומדברות על מתכונים והילדים היו משחקים בקופסאות ופאזלים. הימים האלו נותנים הרגשה של מימוש פנימי ורוגע, האשה היום יכולה לעשות הכל במיוחד מהבית היא חכמה ויודעת לנווט את סדר היום שלה. אמא שלי כבר לא בחיים זה 5 שנים כבר והיא מאוד חסרה, כל יום אני מנסה להיות משהו קטן ממה שאמא שלי היתה ומודה לילדים שלי שמזכירים לי מידי פעם להתחבר למקום הבטוח והשמח. בסוף אני מאמינה שנשים באמת יעשו כאן מהפכה טובה שבונה את הסביבה למקום נעים רגוע ללא תחרותיות עם חיבוק ואהבה גדולה.

טליה