תחנות בזוגיות

זוגיות טובה זו חיה שמשתנה עם הגיל. בתחילת הדרך נסמן את זה כהצלחה אם מצאנו מישהו שהחברה תאשר כמציאה מבחינת היופי, העושר, ההשכלה. בהמשך יגיעו מבחנים חדשים, של ויתורים הדדיים, של יציאה מריבים קשים, מבחנים מורכבים הרבה יותר מאלו החברתיים של המסיבות והיציאות. אחר כך מגיעים הילדים ומרימים לנו את מראת הילדות שלנו מול עינינו, עם הזיכרונות הטובים יותר והטובים פחות אותם אנו סוחבים על הגב. 

לפתע אתה ניצב מול הרצונות החדשים שלך לשלוט במצב כפי שאתה מבין, אולי כמו איך שגדלת ולא לפי התובנות אותן מביא בן הזוג. זו שעת מבחן נוקבת לזוגיות שנגיד והתייצבה כבר. למדנו פחות או יותר איך לחיות יחד כזוג ופתאום אנחנו שלושה, ארבעה, חמישה. כל מצטרף נוסף מייצר אינסוף שעות עבודה שהיו מוקדשות בדרך כלל לפיתוח העצמי ורגשות קיפוח ואי הגשמה עצמית מצטרפים אל המשוואה. מה רציתי לעשות ואיפה אני עומד היום, עד כמה בן הזוג שלי מקדם אותי וכמה מהתקיעות שלי היא בעצם באשמתו. לך תסביר את פלונטר הרגשות הזה לזוג שיוצא בפעם הראשונה, תנסה להגיד שזה מבחן הזוגיות האמיתי. לא יבינו בכלל על מה אתה מדבר. 

אבל הסיפור לא נגמר שם. עוברות השנים והילדים עוזבים את הבית. אם לא השכלת לבנות חברות אמיצה עם בן הזוג עד השלב הזה, הבית המתרוקן יחשוף את הריחוק העצום שצברתם עד כה. העבודה עם הילדים והמחויבויות היומיומיות היא פיתוי גדול להזניח את מערכת היחסים החשובה ביותר שלך. אנחנו נוטים לשכוח שאכן מגיע השלב שבו כולם עוזבים והבית מתרוקן. אם הזוגיות לא מתפקדת טוב, מתחילים לחפש עיסוקים מחוץ לבית וזה נחמד, אבל לא משתווה בעוצמות שלו לזוגיות חברית הממלאת את הלב ואת הנפש. לך תסביר את זה לזוג שאך זה הביא ילדים לעולם, שבזה נמדדת זוגיות טובה. יאמינו? אולי כן ואולי, ייכנס מאוזן אחת ויצא כשם שבא. אז לכל אחד מכסת המזל שלו וברי המזל הגדולים ביותר הם אלו שזכו בזוגיות טובה, שלמה, בקיצור, אלו שזכו בחבר לחיים.

טליה