במשך שנים, היוותה הכנרת מקור המים המרכזי בארצנו. עם פיתוחן של טכנולוגיות להתפלת מים, אנו נשענים פחות על הכינרת כמקור מים, ויותר על מים מותפלים. אך עם זאת, המקום המיוחד שיש לכינרת בלבבותיהם של רבים מאיתנו, לא אבד. ישראלים רבים עדיין בודקים מדי פעם את מצבה של הכינרת, צוהלים כשהמפלס עולה ומתאכזבים כשהוא יורד. ערוצי החדשות בטלוויזיה וברדיו מספקים תכופות מידע על הכינרת ואתרי האינטרנט מעבירים מצב מעודכן לגבי גובה מפלס הכינרת עשרים וארבע שעות ביממה.
דרך האגם המיוחד שלנו ניתן לראות עד כמה הטבע רגיש. כל חודש שעובר משפיע על הכנרת ומצבה. על כמות המים שבה, על המליחות שלה על בעלי החיים חיים בקרבתה שחיים בזכותה. הרבה פעמים הכנרת מזכירה לי את המשפחה שלי. גם עליה משפיעים כוחות מבחוץ ומבפנים, ובהתאם למצב עולה או יורד מפלס מצב הרוח המשפחתי. בימים אלו בהם אנו נדרשים לחסוך במשאבים בכדי לעבור בשלום את החודש אחרי חל"ת של מס' חודשים. ישבנו כולם יחד, חמישה נפשות, לדבר על המצב ועל איך ניתן להתנהל בחיסכון.
רבים מאיתנו עוד זוכרים כמה חשוב היה תמיד לחסוך במים, זוכרים איך לעתים כה קרובות היינו שומעים ג'ינגל או רואים מודעות שמזכירים לנו לחסוך ולשמור על הכינרת שלנו. ועד היום, כינרת היקרה לליבנו. כשכולם משתתפים במגבלות, נשמרים, נזהרים ודואגים אנחנו מרגישים שותפים לדרך ולתקווה שיהיה שיפור. כך גם אצלנו. שוחחנו כל המשפחה יחד כדי לבדוק על מה אנחנו מוותרים בשנה הקרובה, מה זה MUST ולא ניתן לוותר עליו ומה ישמח אותנו בלי שיש עליו הוצאות מיותרות.
הדאגה המשותפת למצב הכינרת עזרה לי להבין כי גם במשפחה, האחריות והדאגה לשלומם של כל באי הבית היא משותפת. לא רק של אימא או של ההורים. כשכולם לוקחים חלק, מתחזקת תחושת השייכות ומשתפרת האווירה המשפחתית. כמו השינויים במפלס הכינרת, גם אנחנו עוברים שינויים. ימים של שיא וימים של שפל. כך זה יהיה לאורך כל הדרך. העיקר שנדאג ביחד נשמח ביחד ונשמור יחד על כולם.
